סיור לימודי בארה"ב לראשי מערכת הכשרת המורים

בחודש נובמבר 2017 התקיים (לראשונה מאז 1999), סיור לימודי בבוסטון ובניו-יורק בהשתתפות ראשי מערכת הכשרת המורים. הסיור ניזום, אורגן ונוהל ע"י ערוץ המו"פ לטכנולוגיה ולחדשנות בהוראה במכון מופ"ת וקיבל את ברכת הדרך מיו"ר רמ"א, מהנהלת המכון ומהמנהל לעובדי הוראה.

בסיור השתתפו 18 בעלי תפקידים בכירים מ – 11 מוסדות במערכת הכשרת המורים. מהם 5 נשיאים, 2 רקטורים, 3 נציגים מהאוניברסיטאות, 2 נציגי מל"ג, 4 בעלי תפקידים נוספים ו – 3 נציגים ממכון מופ"ת.

מטרת הסיור הייתה להיחשף לרעיונות חדשים ולפעילויות משמעותיות בתחום הכשרת המורים ולהתוודע אל מודלים חדשים בתחומי החינוך, הטכנולוגיה והחדשנות החינוכית. משתתפי הסיור ביקרו בארבע מהאוניברסיטאות המובילות בעולם (הרווארד, MIT, NYU, וקולומביה), בבית ספר יסודי ציבורי, בתכניות ייחודיות להכשרת מורים ובמוסדות חינוך נוספים. להלן סיכום קצר של הסיור.

רשימת המקומות בהם התקיים הסיור:

בוסטון

Boston Teacher Residency (BTR)

MIT

Murphy K-8 School

אוניברסיטת הרווארד Harvard University

ניו-יורק

אוניברסיטת ניו-יורק שטיינהארדט (ביה"ס לחינוך) NYU Steinhardt

Relay – מוסד להכשרת מורים

 New Classrooms

Teachers College, Columbia

מוזיאון הטבע – American Museum of Natural History

 

סוגיות מרכזיות  שעלו בעת הסיור:

  1. מחסור במורים

סוגית המחסור במורים חזרה על עצמה במקומות רבים בהם ביקרנו. ראינו שתי דרכי התמודדות מרכזיות:

  1. ברמת המאקרו – הרשויות האמריקאיות (מדינה, מחוז, עיר) מגדילות את היצע תכניות ההכשרה ומאפשרות למוסדות חדשים, לא בהכרח בעלי זיקה אקדמית להכשרת מורים, להיכנס לזירה זו על מנת להצליח ולענות על הצורך במספר רב של מורים מדי שנה.
  2. ברמת המיקרו – תכניות ההכשרה מנסות להתמודד במהלך ההכשרה עם אחת הסיבות המרכזיות למחסור במורים מלכתחילה: נשירה גבוהה של מורים בשנותיהם הראשונות במערכת.

דרך ההתמודדות המרכזית בה נתקלנו היא שימת דגש על פרקטיקות הוראה וניהול כיתה שיאפשרו למורים החדשים "לשרוד" בתפקידם. הכשרה זו זה מתבצעת גם ע"י אימון ותרגול, אך בראש ובראשונה באמצעות תכניות הרזידנסי, תכניות בהן הסטודנטים להוראה נמצאים לפחות 4 ימים בשבוע בביה"ס. תכניות אלו הינן קטנות בהיקף המשתתפים (תכנית Relay היא היוצאת מן הכלל בנושא ) ויקרות לביצוע, בין השאר מכיוון שהסטודנטים מקבלים שכר והליווי הוא מאוד אישי ואינטנסיבי,  אך הן זוכות לתמיכה מהרשויות המאמינות כי זו דרך יעילה להבטיח שמורים מתחילים יקבלו כלים הכרחיים להתמודדות עם מציאות הכיתה בשנותיהם הראשונות במערכת דבר שעשוי להפחית את שיעורי הנשירה.

חלק מהתוכניות מציגות נתונים התומכים בטענה זו אולם לאור היקפן המצומצם ומשך קיומן עדיין לא ניתן להצביע על שינוי דרמטי במערכת כתוצאה מתכניות אלו.

דרך התמודדות נוספת שמציעות חלק מהתכניות היא תמיכה וסיוע בשנים הראשונות, בין אם ע"י מנטורים מצוות התכנית או ע"י יצירת רשת בוגרים שמשמשת כקהילה מקצועית למורה המתחיל.

  1. פערים משמעותיים ברמת החינוך בין המעמדות הסוציו-אקונומיים השונים

הביטוי המרכזי של הסוגיה מתבטא בסיכוי הנמוך של ילדים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך להגיע להשכלה גבוהה. למעשה הסיכוי של תלמיד אמריקאי ממוצע ממעמד סוציו-אקונומי נמוך להגיע לחינוך גבוה הוא כמעט אפסי. חלק גדול מהמקומות בהם ביקרנו שמו להם ליעד לשנות מצב זה ע"י הקדשת משאבים ספציפיים לחינוך תלמידים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. כיוון זה מתבטא גם ע"י מתן עדיפות לתכניות רזידנסי בהשמת פרחי ההוראה בבתי ספר המשרתים אוכלוסיות חלשות יותר, וגם ע"י מתן דגש רב יותר ל למיומנויות של ניהול כיתה הכוללות גם כלים להתמודדות עם סוגיות אתניות ומודעות מוגברת של המורה לתלמידיו ולסביבתם (לעתים קרובות המורה מגיע מרקע אחר מאשר תלמידיו) . אף על פי שהפערים הסוציו-אקונומיים בחינוך ובחברה האמריקאית בכלל, הם גדולים ביותר, ניכר שמכשירי המורים אותם פגשנו שמים סוגיה זו בראש מעייניהם ומנסים לשפרה ע"י פעילותם.

  1. אכזבה מתכניות קיימות להכשרת מורים

סוגיה זו באה לביטוי הן במוסדות "החדשים" בהם ביקרנו, אשר בנו את התכניות שלהם לאור האכזבה מהתכניות הקיימות, וגם בחלק מהמוסדות ה"וותיקים" יותר אשר בנו תכניות חדשות או הכניסו שינויים בתכניות הקיימות.

הטענה המרכזית היא שהתכניות המסורתית אינן מכשירות את המורים באופן שמאפשר להם להיכנס לבית הספר באופן מיטבי. זאת לאור קשר רופף יחסית בין תכנית הלימודים בהכשרה לעבודת ההוראה בפועל. כאמור, דרך ההתמודדות המרכזית בה נתקלנו היא פיתוח תכניות רזידנסי, אשר שמות דגש חזק על התנסות רחבה של פרחי ההוראה בבית הספר במהלך ההכשרה. תכניות הרזידנסי נהנות מתמיכה רחבה, הן בקרב המוסדות ה"חדשים" והן בקרב מובילי ההכשרה ה"וותיקים". הן נחשבות כיום כתכניות הטובות ביותר להכשרת מורים.

  1. מתח בין המרכיב העיוני/האקדמי לבין המרכיב בפרקטי בהכשרה

לאור תפוצתם ההולכת וגדלה של התכניות החדשות להכשרת מורים גדל המתח בין סוגי ההכשרה השונים סביב סוגיית האיזון בין ידע עיוני לידע פרקטי. תומכי הפן האקדמי מציינים את החשיבות שיש ברכישת ידע עיוני בתחומים עליהם נשען החינוך  וחוששים מרידוד המקצוע בעוד שמצדדי ההכשרה הפרקטית מעניקים משקל רב ביותר ל – know-how, הם גורסים כי יש לתת דגש מועט יותר על הידע התיאורטי וכי על אף חשיבותו, הוא אינו מסייע למורים בתחילת דרכם לשרוד במערכת ולתפקד באופן מיטבי. על כן יש להקדיש לו פחות משאבים ולהתמקד בהכנה המעשית לכיתה.

סיכום

מרבית המקומות בהם ביקרנו  שמו דגש רב על ארבע הסוגיות שנמנו לעיל  וציינו את הרצון להתמודד עימן כמטרות העל של עבודתם. מרביתם מנסים להתמודד עם מציאות זו באמצעות תכניות מוטות הוראה/למידה קלינית מוטת למידה בשדה ו/או למידה של מיומנויות הוראה מסוג בתכניות "רזידנסי". בחלק מהמקומות בהם ביקרנו עלה נושא המתח בין גישות שונות להכשרת מורים ובעיקר בין דגש תיאורטי לדגש פרקטי, זאת לאור הגידול המשמעותי בשנים האחרונות בתכניות חדשות המתמקדות בכלים ובפרקטיקות לניהול כיתה יותר מאשר בלימודים עיוניים תיאורטיים. יש לציין שמעבר לאתגרים ולבעיות, רוב מוחלט של המקומות הרשימו בגישתם המקצועית והמעמיקה לנושא הכשרת המורים בפרט ולנושא החינוך בכלל.